<h1>פסקי הרי"ד — סנהדרין</h1>
<h2>דף ג.</h2>
[סנהדרין ס"א ע"ב] איתמר העובד ע"ז מאהבה ומיראה, פי' מפני אהבתו של גוי השתחוה ועבד לפסלו, וכן נמי מפני יראתו של גוי, והאי יראה לאו בסכנת נפש היא, אלא שהיה ירא שמא יכנו ויצערנו, או שמא יטול ממונו, דומיא דמאהבה, אביי אמ' חייב, רבא אמ' פטור, אביי אמ' חייב, דהא פלחה, רבא אמ' פטור, אי קיבלה עליה באלוה אין, אי לא לא, פי' בפ' שני דע"ז [כ"ז ע"ב] אמרי' דפליגי ר' ישמעאל ור' אליעזר, דר' אליעזר סבר בע"ז ייהרג ואל יעבור, ור' ישמעאל סבר יעבור ואל יהרג, דכת' [ויקרא י"ח] וחי בהם, ולא שימות, ואביי ורבא הכא לאו בפלוגת' דהני תנאי קמיפלגי, אלא אביי אמ' לא מיבעיא לר' אליעזר דחייב, אלא אפי' לר' ישמעאל חייב, דעד כאן לא פטר ר' ישמעאל אלא באונס מיתה, אבל מאהבה ומיראה דליכ' אונס מיתה, מודה ר' ישמעאל, ורבא אמ' פטור, משום דסבירא ליה כר' ישמעאל, וקסבר כי היכי דבאונס מיתה פטר, הם הכי נמי מאהבה ומיראה, משום דלא קיבליה עליה באלוה, שכל מה שעושה אינו עושה מרצונו בכל לב, אלא מפני אהבתו ויראתו של גוי, ולא שמודה בע"ז, ואיזה עובד ע"ז חייב, שמקבלו עליו באלוה ועושה בכל לב. וכל זה הוא בצינעה, אבל בפרהסיא, היכא דאיכא עשרה דיש', אפי' באונס מיתה חייב, והוי נעבד, כדאמרי' בע"ז בפ' ר' ישמעאל [נ"ד ע"א], אפי' אליבא דרבא.
<h2>דף ג:</h2>
[סנהדרין ס"ה ע"א] אמ' עולא במקטר לשד, פי' בעל האוב מקטר לשד כדי להצליח בכשפיו, אמ' ליה רבה מקטר לשד עובד ע"ז הוא, פי' וכבר תנא עובד ע"ז, אם כן בעל אוב ענין אחר הוא ואינו עובד ע"ז, אלא אמ' רבה במקטר לחברו, פי' אינו מתכוין בהקטרה זו כדי לעובדו ולקבלו עליו לאלוה, אלא מקטיר לו כדי לחברו אליו ולפייסו שיעשה לו רצונו, ואין זה עובד ע"ז, עד שיקבלנו עליו באלוה. אמ' ליה אביי המקטר לחברו חובר חבר הוא, פי' כיון שאין כוונתו בהקטרה זו כי אם לחבר השד אליו, הינו חובר חבר, ואינו אלא בלאו, ולמה חייב סקילה, ומהדר חבר זה בסקילה, פי' [המורה] חבר זה כיון שמחבר השד אליו שיעלה לו המתים הוא בסקילה, אבל אם מחברו אליו לעשות שאר חפציו הוא בלאו. ויש מפרשים חבר זה שהוא על ידי הקטרה הוא בסקילה, ואיזה חבר הוא בלאו, שמחברו אליו על ידי כשפים בעלמ' בלי הקטרה, ולפי זה הפתרון מה שעושין עכשיו מיתוק לשדים בדבש וחלב, או מעשנים להם, אע"פ שאינו מתכוין לעובדם אלא לחברם אליו שיעשו רצונו, הוא בסקילה, [ולפי פתרון המורה הוא בלאו], וכל דבר שאין בו סקילה כי אם לאו, אם עושה אותו לצורך רפואת גופו מותר, כדאמרי' [שבת ס"ז ע"א] כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי. ת"ר חובר חבר, אחד חבר גדול ואחד חבר קטן, ואפי' נחשים ועקרבים, פי' חבר גדול שמחבר השדים, חבר קטן שמחבר חיות רעות במקום אחד, ואפי' המחבר נחשים ועקרבים, שמתכוין לקבצם למקום אחד שלא יזיקו את הרבים. אמ' אביי האי מאן דצמיד זיבורא ועקרבא, אע"ג דלא מיכוין אלא דלא ליזקוה, אסור. וכל זה בשלא היו רודפין אחריו, אבל אם היו רודפין אחריו והוא עושה כדי להציל נפשו, מותר. ומותר ללחוש לחישת נחשים ועקרבים שלא ישכוהו, כדאמרי' לקמן בפר' חלק [ק"א ע"א], לוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת.
<h2>דף ה.</h2>
[סנהדרין ע"ה ע"א] אילו הן הנשרפין כול', פי' אמ' רבא תני על אשה שנשא בתה, דחמותו כתיבא בהדיא בשריפה, [ויקרא כ'] ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן, ומכללן ילפינן בתו, ובת בתו, ובת בנו מן האונסין, אע"פ שאינן בת אשתו, בת אשתו, ובת בתה, ובת בנה, ואע"פ שאינן בתו ובנו, אלא חורגתו וחורגו. וחמותו דתני הינו הבא על אשה שנשא בתה ולאו מכללא אתיא, אלא איידי דתני אם חמותו ואם חמיו דאתו מכללא, תנא נמי חמותו, כלומ' כמו שחמותו היא בשריפה, כך נמי אם חמותו ואם חמיו הן בשריפה. ובת כהן שיש בה זיקת בעל, היא בשריפה, אבל בועלה אינו בשריפה, אלא כבועל בת יש', אם נשואה בחנק, ואם ארוסה בסקילה. מנהני מילי, דת"ר ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה היא באש ישרפו אותו ואתהן, אין לי אלא אשה ואמה, בתה, ובת בתה, ובת בנה, מנין, נאמר כאן זימה, ונאמר להלן זימה, מה להלן בתה, ובת בתה, ובת בנה, אף כאן בתה, ובת בתה, ובת בנה, פי' נאמר כאן בעונש, זמה, ונאמר להלן באזהרה, זימה, דכת' [שם י"ח] ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זימה היא, מה בזימה באזהרה הזהיר על בתה ובת בתה ובת בנה, אף בזימה דעונש ענש על [בתה ועל] בת בתה ועל בת בנה, ומנין לעשות זכרים כנקבות, נאמר כאן זימה, ונאמר להלן זימה, מה להלן זכרים כנקבות, אף כאן זכרים כנקבות. [ע"ב] ואמ' אביי דהכי קאמ', מנין לעשות שאר הבא ממנו כשאר הבא ממנה, פי' שנאסור בתו, ובת בתו, ובת בנו, מן האונסין, כבתה, ובת בתה, ובת בנה, נאמר כאן בעונש, זמה, ונאמר להלן באזהרה, זמה, ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה כי ערותך הנה [שם], ומקש' והא בשאר דידיה לא כת' זימה, אמ' רבא אמ' לי ר' יצחק בר אבדימי אתיא הנה הנה, אתיא זמה זמה, פי' מעיקרא ילפינן הנה הנה, כת' בשאר דידיה כי ערותך הנה, וכת' בשאר דידה שארה הנה זימה היא, מה הנה דהתם כת' בהדיה זמה, אף הנה דהכא כאילו כת' בהדיה זימה, ובתר דאייתינן זמה בהדיה בגזירה שוה, הדר ילפינן זימה זימה, מה זמה דהתם בשריפה, אף זימה דהכא בשריפה.
[סנהדרין נ"ד ע"א] תניא איש אשר ישכב את אשת אביו [ויקרא כ'], משמ' בין אשת אביו שהיא אמו, ובין אשת אביו שאינה אמו, אמו שאינה אשת אביו מנין, ת"ל ערות אביו (ערות אביו) גלה, מופנה, לדון ממנו גזירה שוה, מות יומתו בסקילה, אתה אומ' בסקילה או [אינו] אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה, נאמר כאן דמיהם בם, ונאמר באוב וידעוני [שם] באבן ירגמו אותם דמיהם בם, מה להלן בסקילה, אף כאן בסקילה, והכי נמי גבי כלתו [שם] ואיש אשר ישכב את כלתו מות יומתו שניהם דמיהם בם.
<h2>דף יג:</h2>
[סנהדרין ע' ע"ב] אכל כל מאכל ולא אכל בשר כול', לאיתויי דבלה קעילית, ולאייתויי דבש וחלב, כדתניא אכל דבלה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב, פי' מפני שמשכרין, ואפי' הכי אינו נעשה בן סורר ומורה, משום דלא מימשיך בתריהו.
<h2>דף יד:</h2>
[סנהדרין פ"א ע"א] מי שנתחייב שתי מיתות בית דין, ידון בחמורה. עבר עבירה שיש בה שתי מיתות, ידון בחמורה, ר' יוסי אומ' נידון בזיקה הראשונה שבאה עליו.
[סנהדרין פ"א ע"א] מתני'. מי שנתחייב שתי מיתות כול', ידון בחמורה פשיטא, איתגורי איתגור, אמ' רבא הכא במאי עסיקי' כגון שעבר עבירה קלה ונגמר דינו לעבירה קלה, וחזר ועבר עבירה חמורה, סד"א כיון דנגמר דינו לעבירה קלה האי גברא קטילא הוא, קמ"ל. תניא כיצד א"ר יוסי נידון בזיקה הראשונה הבאה עליו, חמותו ונעשת אשת איש, נידון בחמותו, אשת איש ונעשת חמותו, נידון באשת איש, פי' דקסבר ר' יוסי אין איסור חל על איסור, אפי' איסור חמור על איסור קל.
